🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בתורה מובאות שתי פרשיות שידוך: אליעזר עבד אברהם הולך למצוא שידוך ליצחק, ויעקב אבינו הולך לחפש שידוך לעצמו. בהשוואה בין השתיים מתגלה הבדל של שמים וארץ — אצל אליעזר הכל חלק ופשוט להפליא, ואצל יעקב הכל, ממש הכל, מתקלקל. מהו ההבדל, ומה הוא מלמד אותנו על מהות ההודיה?
פרק זה עוקב בעקבות הרב יהודה טאוב אחר הניגוד המפתיע בין שתי הפרשיות, ומגיע לנקודה שבה נקבע יעקב אבינו לדורות עולם כ"עמוד ההודיה" — התכונה שמלווה אותנו עד היום, בכל תפילה ותפילה.
פרק אפרשת חיי שרה מספרת כיצד אליעזר עבד אברהם יוצא לחפש שידוך ליצחק. פשוט לא להאמין: באותו היום שהוא יוצא, הוא כבר מגיע לבית לבן בחרן. הוא עומד על הבאר, מבקש מבורא עולם הקרנה לפניו — ומיד רבקה יוצאת. מה שהוא מבקש, מתמלא מיד. הוא מגיע לבית לבן, מספר את כל אשר קרה לו, ולבן עונה: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב." למחרת כבר מסכימים לתת את רבקה, ואליעזר חוזר עם השידוך המוכן. פרשה שלמה, וכל דבר בה נופל למקומו בדיוק כמתוכנן.
פרשת השבוע, לעומת זאת, מספרת על יעקב אבינו — והכל בדיוק הפוך. הוא יוצא עם כסף מבית אביו, ובא אליפז ולוקח ממנו הכל. הוא מגיע לבית לבן, ולבן אומר לו לעבוד שבע שנים. אחרי שבע שנות עבודה, מרמה אותו לבן ומביא לו אישה אחרת. מאה פעם מחליף לו לבן את משכורתו. כל מה שיכול להתקלקל — מתקלקל. יעקב אבינו סובל שנים ארוכות, עד שסוף־סוף, בייסורים ובמרירות, מקים משפחה.
שאלה: מדוע אצל אליעזר הכל חלק, ואצל יעקב — אותו לבן בדיוק — הכל צרות?
תשובה: ההבדל אינו בלבן, אלא בשליח. אליעזר יצא מבית אברהם אבינו כשהוא לא מאמין בכלל שיש סיכוי למצוא שידוך: הוא אומר לאברהם, "האישה תסכים לבוא איתי? היא לא ראתה את החתן, מי זה, מה, מדוע שתסכים ללכת אחריי?" אברהם אבינו עונה לו: "אל תדאג, הקדוש ברוך הוא יעשה איתך חסד." אליעזר יוצא כשברור לו שעל פי דרך הטבע אין שום סיכוי — הכל חסד גמור. וכשהוא מוצא בדיוק את מה שביקש, התוצאה המיידית היא: "וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה', וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ..." הוא מתפלל ומודה מכל ליבו, כי הוא יודע שאין כאן שום דבר "מגיע".
יעקב אבינו, לעומתו, יוצא כשהכל כבר "מובטח" וברור: אומרים לו שהוא הולך לקחת את רחל, "הגדולה לגדול והקטן לקטן" — כולם כבר אמרו. הוא עומד בהר המוריה, מבקש מבורא עולם רק "לחם לאכל ובגד ללבש", ולא מזכיר אפילו מילה אחת שהוא מבקש אישה — כי זה כבר היה נראה לו מובן וברור מאליו: יש לו כסף, הוא הולך, לוקח וחוזר. וכיוון שכך חשב יעקב, בא הקדוש ברוך הוא ומראה לו שום דבר לא ברור: הכסף נלקח, שבע שנות עבודה מתחלפות, שום דבר אינו כפי שתוכנן.
יעקב אבינו קלט שום דבר אינו ברור מאליו — אבל הוא לקח את זה ללב. הייסורים שעבר לא הרתיחו בו טינה, אלא הפנימו בו ידיעה עמוקה: הכל, ממש הכל, הוא חסד ה' בעולם. את הידיעה הזו לומדים חז"ל בספרי, על הפסוק "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" — כל אחד מן הביטויים כנגד אחד מן האבות:
אברהם אבינו אהב את ה' בכל ליבו — אהבה טבעית וגלויה.
יצחק, שהקריב עצמו על גבי המזבח, כנגד "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת" — מסירות נפש ממש.
ואילו "בכל מאודך" — כנגד יעקב אבינו, שנאמר "כִּי מוֹדֶה לוֹ יַעֲקֹב אָבִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת." יעקב אבינו מרגיש, אחרי עשרים שנות ייסורים: "קטונתי מכל החסדים" — כמה חסד עשה איתי בורא עולם. עברתי את הירדן עם המקל בלבד, ועכשיו יש לי ארבע נשים, שלושה עשר ילדים, וצאן ורכוש — "הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". והוא לא מרגיש לרגע שהוא "עשה" משהו בעצמו. הכל חסד הבורא. יעקב אבינו הפנים את הידיעה הזו כל כך חזק, עד שהוא נקבע לדורות בתור עמוד ההודיה. כל יום בברכה שנייה של תפילת שמונה עשרה, "אַתָּה גִּבּוֹר" — כנגד יצחק, גבורה; ובברכה השלישית, ברכת "קדושה", אנו אומרים "וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" — כנגד יעקב אבינו, שידע להודות על הטוב שעשה עמו ה' יתברך.
🕯️ הבכי שקנה לו את "קטונתי"
מיד כשמגיע יעקב אבינו אל הבאר ופוגש את רחל, מספרת התורה: "וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ." מדוע בוכה יעקב אבינו? מפרש רש"י: אליעזר, עבד אברהם, הגיע לאותו מקום ממש עם עשרה גמלים עמוסים מתנות מבית אדוניו — ואילו יעקב אבינו מגיע חסר כל. קפץ ליבו של יעקב, והוא בוכה.
ומכאן לומדים דבר נפלא: בזכות אותו בכי, בזכות הרגישות העמוקה של יעקב אבינו לחוסר שהיה בו באותו רגע, זכה יעקב להגיע בסוף לאמירת "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת". ובזכות זה בדיוק נהיה עמוד ההודיה, וכל יום אנו אומרים "וקדושים בכל יום יהללוך סלה, ומודה לו כי יעקב אביך."
אחת הסיבות הגדולות שיש ייסורים בעולם היא כדי לעזור לנו להפנים את הידיעה שהכל חסד ה'. הרבה חולים יש בעולם, כדי שאנו הבריאים נדע להגיד תודה רבה לך ה' יתברך שאנו בריאים, ולברך כראוי "בָּרוּךְ אַתָּה ה'... רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת". זה מה שנלמד מיעקב אבינו: להסתכל כמה שיותר, ולהרגיש כמה חסד ה' יתברך גדול עימנו, להתבונן ולהפנים שכל דבר שבורא עולם נותן לנו אינו מובן מאליו — אלא ראוי להודות עליו.